התרומה הראשונה גויסה מעזבונו של סוחר התה הרוסי קלונימוס ויסוצקי, שהניח בצוואתו קרן שאת פירותיה ייעד למוסד חינוכי. לאחר 5 שנים הניבה הקרן 100,000 רובל, ויורשיו תרמו אותם להקמת הטכניקום. אחד העם ובנו של ויסוצקי, שהיה ממנהיגי חובבי ציון, חתמו בברלין ב-1908 על תעודה ליסוד "קרן ויסוצקי" להקמת בי"ס לחינוך טכני בא"י שייקרא ע"ש ויסוצקי. בסכום זה נרכשו כ-46 דונם בחיפה, באיזור שנבחר ע"י נתן בביקורו בארץ, וב-1910 לאחר מאמצים רבים, נרשמו הקרקעות של שם הרוכשים. הקורטוריון של הטכניון שנבחר ב-5 במרץ 1908, כלל את: נציגי חברת ויסוצקי - ד. ויסוצקי, י. צייטלין, ר. גוץ וד"ר גברונסקי, כולם ממוסקבה; אשר גינצבורג (אחד העם) מלונדון; נציגי "עזרה" - ג'. סימון, ד"ר פ. נתן, פרופ' מ. פיליפזון, א. לנדאו וב. טימנדרופר וד"ר שמריהו לוין. ג'יימס סימון נבחר ליו"ר וד"ר פאול נתן לסגנו ומנהל בפועל. מושב ההנהלה נקבע בברלין.

כדי לקרב חוגים אחרים ולגייס אמצעים נוספים להגשמת מפעל ביה"ס הטכני, נוצר קשר עם ההסתדרות הציונית שתמכה בתוכנית ביה"ס הטכני בא"י, בהכירה בערך הלאומי הרב שיש לו לבניין הארץ ולתקומת היישוב היהודי. באמצעות הקק"ל קיבל הקורטוריון במרץ 1910 תרומה נוספת של 100,000 פרנקים ואל הקורטוריון הצטרף ד"ר יחיאל צ'לנוב, המנהיג הדגול של ציוני רוסיה.

התרומה השלישית ניתנה כאשר הבנקאי הידוע מניו-יורק, יעקב שיף ביקר בארץ ותרם 100,000 דולר, בתנאי שלא יבצעו בתחום המוסד תעמולות לטובת גוף זה או אחר, המוסד לא ייקרא ע"ש תורם יחיד ושהנהלת המוסד הטכני לא תהיה בידי "עזרה", אלא תעמוד בפני עצמה. לקורטוריון הצטרפו: ל. שיף מפרנקפורט, מ. ורבורג מהמבורג ו-8 אמריקנים נוספים. התמנה הוועד הפועל וד"ר ברנהרד כהן התמנה למזכיר.

בישיבת הקורטוריון הראשונה בנובמבר 1909, הוחלט להטיל את התכנון והבנייה על הארכיטקט היהודי מברלין, אלכסנדר ברוולד, שפתח משרד בחיפה. התוכנית שלו היתה מזיגה של ארכיטקטורה מונומנטלית מערבית ואלמנטים מאמנות המזרח. אמדן תקציב ההוצאות עמד על 800,000 פרנק. התוכנית והתקציב אושרו ע"י הקורטוריון ובסוף 1909 הוגשה לעיריית חיפה בקשה להקים 3 בתים ו-2 מחסנים. האישור מממשלת תורכיה לבנייה ניתן בראשית 1912 ובאפריל הונחה אבן הפניה. ככל שהתקדמו עבודות הבנייה, התברר כי התרומות של ויסוצקי, שיף והקק"ל, לא יספיקו לסיים את הקמת המוסד, ויש למצוא מקורות מימון נוספים. חברי הקורטוריון האמריקנים הכזיבו את התקווה שתלו בהם. יורשי ויסוצקי הרימו תרומה נוספת מטעמם בסך 100,000 רובל, שהוקדשו להקמת בניין הפנימייה, כדי שייקרא ע"ש הנדבן, והסכימו שהכסף ישמש גם לצורכי שאר הבניינים.

עוד תרומה ניתנה ע"י פאול נתן, שהיה אפוטרופוס על קרן מעזבון דודתו הברונית כהן-אופנהיימר. הוא הפריש לזכות "עזרה" 300,000 מרק כקרן, שפירותיה נועדו להחזקת הטכניקום ולהנהלתו, אבל מצא דרך שהכסף יינתן זמנית כהלוואה לקורטוריון לגמר הבניינים. ג'יימס סימון , תרם גם הוא 100,000 פרנק ל"עזרה" עבור הטכניקום, ובנוסף הגיעו תרומות קטנות נוספות לקופת הקורטוריון מתורמים שונים.הבעיות אליהן נקלע הטכניון בשנים הראשונות, כמו הסכסוך על שפת ההוראה, סכסוכים פנימיים, קשיים כספיים ופריצת מלחמת העולם הראשונה, השפיעו על המשך פעילותו ודחו את המשך הפעלתו. עבודות הבנייה הופסקו ורוב העובדים פוטרו. במרץ 1915, רכשה "עזרה" במכירה פומבית את חלקת הטכניקום על כל בנייניו. בינתיים השתלטו על הבניין לסירוגין הצבא הגרמני, הצבא התורכי והצבא הבריטי. העובדים שנותרו במוסד מכרו חלק מהרכוש והמכונות וההכנסות שימשו אותם לקניית מוצרי מזון.

רק ב-1920, רכש יעקב שיף את המבנים מידי "עזרה", העבירם להסתדרות הציונית העולמית והחלו בשיפוץ הבניין.אם לפני המלחמה היו אנשים שפקפקו בנחיצות בית אולפנא טכני בארץ, הרי שהמאורעות ההסטוריים והעברת השלטון לידי מעצמה אירופאית שהבינה את הצורך והחשיבות בקיום מוסד טכני חינוכי, הביאו לתמיכתה בהמשך קיומו. בהתערבות פרופ' חיים ויצמן, מ. הקר, ד"ר בירם וש. פבזנר, הקציבה ההנהלה הציונית סכום של 3,000 לי"ש לפתיחת המוסד.

בנובמבר 1922 החליטו החברה להתישבות יהודית, אגודת יהודי אנגליה וההנהלה הציונית, כי ההסתדרות הציונית וקק"ל יעבירו את זכויותיהם על הטכניקום ל"ועד נאמנים" והנהלתו ומימונו יהיה בידי אגודה שבראשה תעמוד מועצת ההנהלה (Board of Governors).

לבקשת וייצמן קיבל סיר אלפרד מונד, התעשיין והמדינאי הדגול את תפקיד הנשיא הראשון של מועצת המנהלים. חוסר תקציב וציוד עיכב את פתיחת המוסד. הקונגרס הציוני הי"ג החליט באוגוסט 1923 להקציב 3,000 לירות לשנתיים הראשונות, בתנאי שיימצאו שאר הכספים הדרושים לכיסוי התקציב.

תרומה נוספת של 10,000 דולר השיג וייצמן מפרופ' אמיל ברלינר, תעשיין וממציא אמריקני. מועצת המנהלים לא הצליחה לגייס כספים בקרב יהודי אנגליה וארה"ב והם פנו בבקשת עזרה לוייצמן ולרופין. הקר יצא לגרמניה והצליח להשיג מימון לרכישת ציוד , חלקי מכונות ומכונות, כלים וחומרי גלם. הושג גם אוסף עשיר של מכשירי לימוד החשובים להמחשת ההוראה בטכניקה, כמו : מודלים, דוגמאות מתהליכי הייצור, תוכניות, לוחות הסתכלות, דיאפוזיטיבים ועוד. מיניסטריון החוץ הגרמני אף הוא לא חסך את תמיכתו מהמוסד ע"י נתינת רשיון יצוא כולל לכל הסחורות. ב-1924 הצליח הקרן לייסד בגרמניה את הוועד הארצי למען הטכניה העברית בחיפה, שתפקידו היה לפרסם את רעיון המוסד בין יהודי גרמניה ולתמוך בעבודתו.

פרופ' אלברט אינשטיין שביקר שנה לפני כן בא"י והתרשם מהטכניה ומביה"ס הריאלי, הסכים להיות נשיא הוועד ואליו הצטרפו כמה בעלי תעשייה חשובים. בתחילת 1924 הורכב הוועד המנהל הא"י שכלל את ד"ר בירם ופבזנר, י. רוזפלד, קולונל פרד-ריק קיש, אוסישקין, דוד רמז, ד"ר י"ל מגנס. ב-1924 נפתחו שערי הטכניון והוא החל ביעודו הלאומי - הכשרת דורות של מהנדסים ומדענים.
אודות האגודה  |  פרויקטים למען הטכניון  |  הוקרה לידידים  |  להיות חבר באגודה  |  אודות הטכניון  |  בוגרי הטכניון
01   הטכניון
02   דבר נשיא הטכניון
03   כך הכל התחיל...
הקמת הקורטוריון
04   סרט "בחזרה לעתיד"